מקור השם אלופסיה אראטה (או אלופציה אראטה – א"א) הוא מלטינית, ומשמעותו איבוד של שיער באזור מתוחם.

בעברית המחלה קרויה "קרחת סגלגלה", וזאת משום שהאזור חסר השיער מתאפיין בדרך כלל בצורה סגלגלה (אליפטית).

א"א הנה מחלה דלקתית של זקיק השערה, ויכולה לערב אזורים קטנים בלבד, בדרך כלל בשיער הקרקפת, הזקן או הגבות. לעיתים, המחלה יכולה להתקדם ולערב את כלל שיער הקרקפת, מצב המכונה אלופסיה טוטליס, או אף את כל שיער הגוף, מצב המכונה אלופסיה אוניברסליס. יש לזכור שלמרות שהשיער נושר, הזקיק עצמו נשאר בחיים, ועל כן קיימת אפשרות לצמיחה מחודשת של שיער מאותו הזקיק לאחר חלוף הדלקת במקום. ואכן, באירוע הראשון- 80% מהחולים חווים צמיחה מחודשת של שיער בתוך שנה. למרות זאת, בחלק גדול מהחולים יתכן אירוע נוסף או אירועים נוספים של נשירת שיער במהלך החיים ומהלך המחלה שונה בחולים שונים.

א"א הנה מחלה שכיחה יחסית, וכ- 2% מהאוכלוסייה יסבלו ממנה בשלב כלשהו במהלך חייהם. המחלה מופיעה בדרך כלל לראשונה לפני גיל 20 (עד 60% מהמקרים), ורק 20% מהחולים יסבלו מנשירת שיער לראשונה אחרי גיל 40.

 

שאלות נפוצות

מי בסיכון מוגבר לחלות במחלה?

אין הבדל בשכיחות המחלה בקרב גברים או נשים, ואין קשר למוצא אתני. עם זאת, יש סיכון מוגבר בקרב בני משפחה של חולי א"א לפתח את המחלה. מהלך קשה יותר של המחלה ניתן גם לראות לעיתים בחולים שיש להם מעורבות של איזור הקרקפת האחורית, הופעה של המחלה בגיל צעיר, כאשר ישנם גם שינויים בציפורניים ובחולים שסובלים בנוסף מאטופיקדרמטיטיס ("אסטמה של העור").

כיצד אדע שאני סובל מא"א?

בדרך כלל החולה, בן משפחה או הספר מבחינים באזור חסר השיער באופן מקרי. בעוד שלעיתים לחסר השיער מתלווה תחושת עקצוץ, שריפה או כאב, ברוב המקרים אין כל תסמינים נוספים מלבד איבוד השיער. לעיתים צבע העור באזור חסר השיער הוא מעט אדמומי, אך בדרך כלל אינו שונה משאר הקרקפת. בערך ב- 10% מחולי א"א יש גם מעורבות של הציפורניים, כאשר הממצא השכיח ביותר הינו הופעה של שקערוריות קטנות על גבי הציפורן. כאמור, ברוב המקרים האיזורים חסרי השיער ממוקמים לאזור מתוחם וקטן בקרקפת, אך המחלה יכולה לתקוף כל אזור עם שיער בגוף, כאשר הזקן והגבות מעורבים לעיתים קרובות יותר משאר המקומות. מעורבות של כלל הקרקפת (אלופסיה טוטליס) או של כלל הגוף (אלופסה אוניברסליס) היא נדירה.

בחלק מהמקרים, המחלה "פוסחת" על שיער לבן, וגורמת לנשירה רק של שיער עם פיגמנט. תופעה זו עומדת מאחורי הביטוי "שיערו הלבין בן לילה", כאשר יש נשירה מהירה של השערות בעלות הפיגמנט בלבד, המותירות רק שיערות לבנות על גבי העור.

האם עלי לבצע בדיקות מיוחדות לאבחון המחלה?

בחלק הארי של האנשים אין כל צורך בבדיקות מיוחדות, והאבחנה מתבצע על ידי רופא עור במרפאה על ידי הסתכלות. יתכן כי הרופא ישתמש בזכוכית מגדלת מיוחדת הקרויה דרמוסקופ, המאפשרת בחינה מדוקדקת יותר של זקיקי השערה לצורך אישוש האבחנה. במקרים בהם יש ספק לגבי האבחנה, יתכן ותילקח דגימה קטנה של עור בניתוח זעיר בהרדמה מקומית לצורך בדיקה היסטופתולוגית. יתכן גם שיילקח משטח מעור הקרקפת לצורך בדיקה מיקרוסקופית ותרבית לפטריות כאשר יש חשש לזיהום פטרייתי באיזור.

בדיקות דם אינו נדרשות בדרך כלל במקרה של א"א, אך במידה ויש חשד קליני למחלות נלוות, יתכן ותילקחנה בדיקות דם על מנת לשלול מחלות כגון מחלות בלוטות התריס.

מה הגורם למחלה?

עד לשנים האחרונות, הגורם למחלה לא היה ברור, ועלו סברות שונות להתפתחות המחלה, כגון לחץ נפשי, זיהומים, חיסונים ושינויים הורמונליים. בעקבות התפתחויות טכנולוגיות של השנים האחרונות, חלה התקדמות משמעותית בהבנתנו את הסיבות למחלה. כיום המחלה נחשבת כמחלת חיסון עצמי (מחלה אוטאימונית), שבה מערכת החיסון של החולה תוקפת "בטעות" את זקיקי השערה. כיום אנו יודעים שבבסיס הנטייה להתפתחות המחלה עומדים גורמים גנטיים. מחקרים שבוצעו לאחרונה מגלים כי שינויים קטנים במספר גנים, שעברו בתורשה מהאם ו/או מהאב, מעמידים את החולה בסיכון מוגבר יותר לפתח את המחלה. עם זאת, כנראה שהנוכחות של השינויים האלה בגנים בלבד אינה מספיקה, ויש צורך בגורם חיצוני נוסף על מנת לעורר את המחלה. עדיין איננו יודעים בוודאות מהם אותם שינויים, או מהו ה"טריגר" להתפתחות המחלה.

האם ניתן לטפל במחלה?

א"א הינה מחלה שאינה משפיעה על בריאות החולה מבחינה פיסית, ולחולים יש תוחלת חיים רגילה לחלוטין, והם יכולים לחיות חיים מלאים ושלמים עם מחלתם. עם זאת, בחלק ניכר איבוד השיער גורם לפגיעה נפשית ופסיכולוגית קשה. חלק גדול מהחולים עלולים לפתח תחושות דיכאון או חרדה, עד כדי פגיעה בתפקוד בעבודה או בחיי החברה. במקרים אלה יתכן ויהיה צורך בטיפול נפשי, אם על ידי קבוצות תמיכה או על ידי טיפול באמצעות בעלי מקצוע (פסיכולוג / פסיכיאטר). קיימות מספר אפשרויות לטפל במחלה, אך אף טיפול אינו יכול למנוע את התפרצות המחלה, או לרפא אותה לחלוטין. במעורבות קלה של נשירה יתכן והטיפול הטוב ביותר הוא דווקא לא לטפל, ולעקוב בלבד אחר נשירת השיער, בהתחשב באחוז הגבוה של צמיחה ספונטנית של שיער במחלה זו.

אילו טיפולים אפשריים למחלה?

ההחלטה לגבי הטיפול תלויה במשתנים שונים כמו דרגת הנשירה, מישכה, מין המטופל וטיפולים קודמים שניתנו. למרות שהוצעו פרוטוקולים שונים לטיפול במחלה- אין טיפול אחיד הניתן לכל המטופלים ויש בגישה הטיפולית מידה של אומנות התלויה גם בניסיונו של הרופא.

משחות המכילות סטרואידים

טיפולים מקומיים על בסיס משחות או קרמים המכילים סטרואידים נמצאים בשימוש נרחב בא"א, וזאת משום שקל להשתמש בהם בשימוש ביתי. עם זאת, מידת היעילות של טיפולים אלה לאורך זמן אינה ברורה לחלוטין. מריחה ממושכת לאורך זמן עלולה (לעיתים רחוקות) לגרום להידקקות של העור באזור המריחה.

זריקות סטרואידליות תת-עוריות לאיזור חסר השיער

טיפול זה נחשב כיום כקו ראשון לטיפול במחלה במבוגרים עם מחלה קלה יחסית, ונמצא בשימוש רחב לטיפול בא"א. טיפול זה יעיל ביותר בהצמחת שיער, אם כי יתכן ויהיה צורך לחזור על הטיפול מספר פעמים על מנת להשיג צמיחה מלאה של השיער. הטיפול כולל מספר זריקות תת-עוריות של כמות קטנה של סטרואידים רק לאיזור חסר השיער. הטיפול נחשב בטוח ביותר, ומלווה בתחושת כאב קלה מאוד באזור ההזרקה. הטיפול אינו מומלץ בדרך כלל לא"א המערבת אזורים נרחבים או לילדים. יש להקפיד להזריק ריכוז נמוך של התרופה על מנת להימנע מאטרופיה עורית ("שקעים").

מינוקסידיל

כתרחיץ או כקצף נמצא בשימוש מספר רב של שנים לטיפול בהקרחה, הן גברית והן נשית, למרות שהמנגנון בו הוא עובד לא ברור לחלוטין. בחלק מחולי א"א הטיפול נמצא יעיל, בעיקר בשילוב עם טיפולים אחרים, כגון טיפולים סטרואידליים מקומיים. בדרך כלל משתמשים במינוקסידיל פעם-פעמיים ביום, על האזור המעורב בלבד. תופעות לוואי בטיפול זה הינן נדירות, ויכולות לכלול דלקת מקומית קלה באזור בו משתמשים בתרופה, או לעיתים רחוקות צמיחה של שערות באיזורים אחרים מלבד האיזור בו שמים את התרופה, כגון בפנים.

אנתרלין

עירור של תגובה דלקתית מתאימה באיזור חסר השיער יכול דווקא לגרום לצמיחה מחודשת של שיער באזור ההקרחה. בעבר היה נהוג להשתמש בגירוד של שום באזור ההקרחה על מנת לגרום להיווצרות דלקת מקומית, אך בשל הריח הלא נעים המלווה טיפול זה, ניתן להשתמש באנתרלין באופן היוצר תגובה דלקתית מתונה באזור המריחה, ובכך מביא לעיתים לצמיחה מחודשת של שיער. את קרם האנתרלין נהוג להשאיר על האזור חסר השיער לזמן קצר, ובהדרגה לעלות את משך הזמן בו החומר נמצא במגע עם העור. בדרך כלל אין לעבור שעה של מגע עם החומר. מגע ממושך עם החומר עלול לגרום לדלקת קשה יותר של העור, הגדלה של בלוטות לימפה באיזור וזיהום של זקיק השערה. שימוש בחומר גם עלול לגרום להכתמה של העור ושל הביגוד. דלקת קשה יותר ניתן לגרום ע"י טיפול בתרופות כמו DPCP, אך הדלקת הקשה הנגרמת מגבילה בד"כ את השימוש בגישה זו.

פוטותרפיה

ניתן לעשות שימוש בקרינה אולטרה-סגולה כטיפול בא"א. קרינה זו ניתנת באמצעות מכונות מיוחדות, ולעיתים יש ליטול כדור לפני שנחשפים לקרינה (כדור פסורלן). השימוש בקרינה אולטרה-סגולה הינו בעל אחוזי הצלחה קטנים, יכול להיות מלווה בתופעות לוואי, והישנות של ההקרחה לאחר הטיפול נפוצה.

סטרואידים סיסטמיים

ניתן לשקול טיפול בסטרואידים סיסטמיים במקרים המערבים איזורים נרחבים של הגוף. סטרואידים סיסטמיים יכולים להינתן באמצעות כדורים, זריקה תוך-שרירית או במתן תוך-וורידי. טיפולים אלה יעילים בדרך כלל בהצמחה של שיער, אך יכולה להיות נשירה מחודשת של שיער בתום הטיפול. טיפולים אלה יכולים להיות מלווים בתופעות לוואי כשהנפוצה שבהן עליה במשקל ולעיתים אקנה, פסי מתח ושינויים במצב הרוח. טיפול תוך ורידי עלול להיות כרוך בתופעות לוואי קשות יותר כמו עליה בלחץ הדם או הפרעת גדילה. תופעות לוואי קשות יותר המוכרות בטיפול בסטרואידים כמו סכרת או אוסטאופורוזיס צפויות בדרך כלל רק במקרים של שימוש ממושך בסטרואידים סיסטמיים, ולא בטיפול מתוחם בזמן של מספר שבועות הניתן בא"א.

ציקלוספורין

ציקלוספורין הינה תרופה שבדומה לסטרואידים מדכאת את פעילות מערכת החיסון, ונמצאת בשימוש במושתלי איברים כדי למנוע דחיה של שתל. למרות שישנם מספר דיווחים כי טיפול זה יעיל במקרים של א"א, אין עדות טובה ליעילות טיפול זה. בהתחשב בתופעות הלוואי של הטיפול בציקלוספורין (פגיעה כלייתית, יתר לחץ דם ודיכוי חיסוני) ובאחוזים הגבוהים של הישנות המחלה בתום הטיפול, ציקלוספורין אינו אפשרות מועדפת לטיפול בא"א.

מתותרקסט

צמיחה של שיער נצפתה בחלק קטן של חולי א"א שטופלו במתותרקסט, תרופה נוספת המדכאת את מערכת החיסון, אך יעילותה מוטלת בספק. ניתן להשתמש בטיפול זה כטיפול בודד או במקביל לטיפול סטרואידלי סיסטמי. גם בטיפול זה, ישנה הישנות של נשירת השיער בתום הטיפול במרבית המטופלים ועלולות להיות תופעות לוואי משמעותיות (פגיעה בכבד,פגיעה ריאתית, פגיעה בריריות).

מעכבי מסלול JAK

תרופות השייכות לקבוצת מעכבי מסלול ה- JAK הינן תרופות חדשות יחסית, והן נמצאות בשימוש לטיפול בדלקת פרקים שגרונית או מחלות ממאירות של מערכת הדם. התרופות הללו נמצאות גם בשימוש במסגרת מחקרית בפסוריאזיס (ספחת). התרופות ניתנות בכדורים, בדרך כלל פעם או פעמיים ביום. שורה של מטופלים שתוארו בשנה האחרונה בספרות מרמזים על יעילות אפשרית של טיפולים אלה בחולי א"א. בחיות מעבדה נמצא ששימוש בתרופות אלה באופן מקומי על גבי העור, ולא רק בשימוש סיסטמי, יעיל גם הוא במידה רבה. אופציה טיפולית זו מעוררת תקווה רבה בקרב חוקרי א"א, וזאת משום שמחקרים קודמים הראו שמסלול ה- JAK הנו מרכיב מרכזי בתהליך הדלקתי המעורב בא"א, ולכן תרופות המעכבות מסלול זה מאפשרות טיפול ממוקד יותר מאשר הטיפולים מדכאי החיסון האחרים, שאינם ספציפיים למסלול מסוים.

תוספות שיער וקוסמטיקה

חולי א"א הסובלים מחסר משמעותי של שיער יכולים ליהנות מהסוואת איבוד השיער באמצעים שונים. על מנת להסוות את איבוד השיער ניתן להשתמש בפאות, ריסים וגבות מלאכותיים, תוספות שיער, איפור קבוע וקעקועים.

ולסיכום…

א"א הינה מחלה שכיחה, שלמרות שאינה מסוכנת לבריאות הפיסית, עלולה לגרום לפגיעה קשה בתפקוד היום-יומי, החברתי והתעסוקתי. אין עדיין מידע מספק לגבי הגורמים העומדים בבסיס המחלה או יעילות הטיפולים השונים במחלה. המחקר הרב הקיים היום בנושא לגבי הגורמים הגנטיים והחיסוניים העומדים בבסיס המחלה ונסיונות טיפול חדשים הנובעים בין השאר מהבנה זו מביאים לתקווה עתידית לגבי פתרון שיביא בשורה למטופלי א"א.

 

נכתב (7 אפריל 2015) ע"י ד"ר יובל רמות ופרופ' אברהם זלוטוגורסקי

ממחלקת עור ומרפאת השיער במרכז הרפואי הדסה ירושלים.

לשאלות ניתן לפנות אל – zlotoa@hadassah.org.il